רותם טרח ובישל, בהנחיית המאסטרו, בירה ללא כשות, שרובה עשויה מלתת מעושן. (חוויה מזעזעת, אבל… חשובה בחיים). הבירה הזו נמזגה לבטן המזקקה והלהבה הוצתה מתחת . ג’ק החל להסביר על ההיסטוריה של הזיקוק ואט אט החלו טיפות שקופות נוטפות באיטיות מצינור פלסטיק קטן אל תוך משפך צהוב וממנו למשורה.

הבטנו משתאים בקסם, מלקקים את השפתיים. “לא!” אמר ג’ק, “מה שאתם רואים זה ה”ראש” ורובו עשוי מתנול. לא כדאי לכם לשתות את זה”. 
המשורה הוחלפה. קצב הטפטוף גבר. “כן, בטח…אנחנו בענייני גוף, מי בכלל רוצה לשתות את הראש?!”, חשבנו לעצמנו. מה שיצא עכשיו מהפיה הקטנה, הוא (כמעט) מה שמוכר בשם “מונשיין” –וויסקי צעיר, שלא זוכה להתיישן בחביות עץ, שנהגו לשתות אותו בימי תקופת היובש בארה”ב.

שמענו סיפורים מסמרי שיער על יין שרוף – brandewijn (הולנדית) – המקור של הברנדי , על קליפות על ענבים – המקור של הגראפה ,
על אינדיאניות שלעסו וירקו תירס – על מנת לייצר וויסקי ברבן, 
על מבריחי אלכוהול בארה”ב והקשר שלהם למרוצי מכוניות .

שתינו מגוון מהזיקוקים הנפלאים שג’ק מכין (כשהוא לא איתנו במועדון) – 
במיוחד ערק אמיתי , שלהבדיל מהרבה מוצרי מדף מכובדים, הוא ברמת אלכוהול של 50%. פחות מזה, חברים, זה לא באמת זיקוק של גראפה עם אניס, כמו שג’ק מכין.

כל זה וכמעט שכחתי את הבייבי שלי: טעמנו גם בירה קלרה טריפל בלגי 8%, ייצור ראשון לאחר הפסקה, שהכנתי במבשלת השיטה בערד. הבישול הבא יהיה כנראה של IPA, למרות שאני רועדת מפחד ..מה יהיה? יצא טוב או לא…מה יהיה?

בכל מקרה – תודה לכל מי שבא, שתה וצילם
תודה לרותם על האירוח ולג’ק על ההנחיה
תהיו טובים .
לחיים!
נעמה, רותם וג’ק

אלכוג’ק – ייעוץ והדרכה למזקקות בוטיק